רוחות החורף- פרק 10 עונה 6 'משחקי הכס'

איך עברו להם עשרה שבועות. פרקי הסיום של משחקי הכס מציינים סוף של תקופה עבור מיליוני צופים ברחבי העולם. עשרה שבועות של אירועים טלוויזיוניים המלווים בהייפ מקדים עם אינספור תחזיות, תאוריות ונרטיבים אפשריים. והייפ תגובה המלא בניתוחים מלומדים וביקורות וחוזר חלילה במעגל אינסופי. כי אם לומר את האמת, באמת מדובר באחד הסיפורים הגדולים, ואנחנו סאקרים של אבירים וחרבות, נסיכות וגמדים, דרקונים ומפלצות. האנס כריסטיאן אנרדסן והאחים גרים מאשרים.

ספויילרים לפרק העשירי ולעונה השישית כולה בהמשך!

הפרק העשירי, והאחרון לשנה הקרובה, חוזר לקצב הנרטיבי של פרקים מאמצע עונות. פרקים המאופיינים בקפיצות בין דמויות ואתרים רבים, אך מעצם היותו פרק אחרון לעונה שמקרבת את הסדרה הזו לסיומה- הוא זוכה בפריבליגיה לקפוץ בזמן בדילוגים חינניים ופשוט מביא את הדמויות לאן שצריך. אחרי הכל העונה השביעית עתידה לסיים את הסדרה- ככה אומרים.

פרק הסיום הזה, יחד עם פרק 9 הקודם, מחזירים את משפחת סטארק לגדולה שלה מבחינת כל הדמויות המשתתפות שנותרו בחיים: ג'ון סנואו וסאנסה, אריה ובראן. סוף העונה הזו מחזירה להם כח ויכולות חדשות ומבטיחות. הדור הצעיר של בית סטארק עבר משברים חריפים החל בסוף העונה הראשונה וכלה בפרק 9 של העונה השלישית והחתונה האדומה. שזו עוד תמה שהסדרה מטפחת בקנאות- תפיסת הדור הצעיר את הכח מידי הדור הקודם- זה קרה אצל הסטארקים ג'ון במקום נד, לאניסטר- טיריון במקום טייוון, בית בולטון, גרייג'וי, בדורן. שלא לדבר על חאליסי שפשוט אמרה את זה חד וברור בפרק הקודם: "ההורים שלנו השאירו לנו עולם גרוע ממה שהם קבלו, אנחנו נעביר עולם טוב יותר ממה שקבלנו"- הסדרה קורצת אל ציבור הצופים הצעיר שלה העמוס השתעבדויות כלכליות הבאות מהדור העשיר שבעמדות הכח מעליו.

כיאה לפרק סיום הוא מלא בפרידות ובריתות חדשות, תוך כדי שהוא שומר על הכוון הכללי של הסדרה בחיזוק הכח הנשי עד כדי כך שיכול להיות שהמלחמה הבאה, והאחרונה, בין שבעת הממלכות תוכל לקבל את הכינוי 'מלחמת המלכות'.

במעלה המלך אנו עדים למהלך המפלצתי של סרסיי- עד כה שמענו רק אגדות על פעולות מפלצתיות מסוג זה. שם אנחנו נפרדים מהדרור העליון ומרג'ורי שתי דמויות חזקות אשר עלו, יחד עם כל קהילת המאמינים והספט עצמו, השמיימה בלהבת אש-פראית ירוקה זרחנית- אף בן תמותה לא ישפוט את סרסיי.

הסצינה המרשימה הזו זוכה גם היא לשפת העריכה המקבילה והמותחת את קצות העצבים ומחברת שני סיפורים. מצד אחד לנסל לאניסטר החייל המאמין רודף, יחד איתנו הצופים, אחר ילד חשוד הבורח אל מרתפי הספט רק כדי לגלות שהם עמוסים באש-פראית.. מן הצד השני סצינה מבעיתה ואלימה לא פחות בה נדקר המלומד פייסל אינספור פעמיים על ידי הילדים המרגלים של קייבורן שיודע באיזה צד מרוח הדבש, או הדם. שתי הסצינות שזורות זו בזו ומסתיימות בסרסיי הלוגמת יין מתענגת על נצחונה מול הדרור העליון והכחדת השושלת של בית טיירל.

כשעננת ההרס האבק והעשן נראת ברקע היא מראה איך המציאות עצמה משפיעה על האומנות- הפריים מרחוק (לונג-שוט) שג'יימי חוזר והפריימים הקרובים יותר של הספט המתלקח והמתפוצץ זורק את התת המודע של כל צופה לאירועי ה11 בספטמבר וקריסת התאומים- עננת אבק מעשנת המלווה בקריסת מבנה קולוסלי באמצע איזור אורבני מאוכלס- מזמין אתכם לצפות בסרטים: קלוברפילד, הנוקמים הראשון ובאטמן נגד סופרמן כדי להיווכח בעצמכם על הדמיון הויזאולי.

טומן מביט על האסון הנורא מבעד לחלון הפתוח. הוא גם מקבל הודעה על שאירע ויוצא מהפריים. למשך 13 שניות אנחנו עומדים מול שוט סימטרי ומואר של חלון פתוח. בסדרה ששווה הכי הרבה כסף כרגע בטלוויזיה הקדישו הערב 13 שניות לחלון. אז חוזר טומן מוריד את הכתר מראשו וקופץ אל מותו. בכך הוא משלים את הקללה שרובצת על סרסי שכל שלושת ילדיה ימותו. כמו בטרגדיות היווניות מגלה סרסיי את מחיר היוהרה, אך תגובתה הקרירה מעלה את התהייה כי אולי היא השלימה עם גורלה. אולי כי היא יודעת שאת השמלה השחורה הזו היא לבשה שתלך עם הכתר החדש שלראשה. the Mad Queen בשבילכם. היא הרוויחה את הכינוי הזה בדם, אש ותמרות עשן.

בצפון ג'ון נפרד ממליסנדרה אחרי שדבוס מגלה לו על העקדה של שירין. קו מעניין כי עד עכשיו נראה שמעייניו של ג'ון הם לכוון המלחמה נגד 'מלך הלילה', ובכל זאת הוא נפרד מבת ברית חזקה מאד. היא אשר החזירה אותו לחיים יחד עם אל האור לא תהפוך לאויבת, מה שאי אפשר לומר על לורד בייליש אשר קבל את הכתף הקרה מסאנסה, שבחרה גם היא בג'ון סנואו.

עוד בצפון דוד בנג'ן נפרד מבראן לא לפני שהוא מספר על הקסם ששומר על החומה הגדולה מפני המתים המהלכים. בראן עכשיו העורב עם שלוש העיניים, חוזר לעבר, ל- Tower of Joy איפה שהוא עזב את אביו הצעיר אי שם באמצע העונה. נד ובראן מגיעים לראש המגדל שם ליאנה, אחותו של נד סטארק, שוכבת על מיטה מגואלת בדם. היא מבקשת מנד להבטיח שישמור על הילד שלה שזה עתה נולד. אנחנו מתמקדים על העיניים השחורות של הינוקא ומקבלים קאט העובר בין זמנים אל ג'ון סנואו באולם של וינטרפל.

הסצינה הזו מפיחה חיים באחת התאוריות שהסתובבו ברשת זה זמן מה. תאוריה המתעסקת במי הם הוריו של ג'ון סנואו. למה זה חשוב? המלחמה שמתקרבת, יחד עם החורף שזה עתה הגיע, היא כאמור בין המתים לחיים. בין הקרח של 'מלך הלילה' לאש של בני האדם, או במקרה שלנו האש של הדרקונים של דנירז. זוכרים במי נד והחוליה שלו נלחמו? אבירים מבית טארגריאן. התיאוריה טוענת שאבא של ג'ון סנואו הוא ראיגר טארגריאן, אבא של דנירז, אשר חטף את ליאנה וכנראה הכניס אותה להריון. אם התאוריה הזו נכונה ג'ון סנואו הוא גם סטארק מאמא שלו וגם טארגריאן מאבא שלו. עכשיו אנחנו יודעים בוודאות שזה לא נד, ולדנירז יש שני דרקונים ללא רוכבים.

חזרה להווה בצפון, שם כל הלורדים של הצפון מתאחדים סביב ג'ון אחרי שטיפה רצינית מליידי מורמונט הצעירה. במהלך כל הסצינה הזו ג'ון וסאנסה חולקים את הפריים, הוא מקדימה בפוקוס, היא מאחורה לא בפוקוס. בשוט הדרמטי ביותר סצינה, אנחנו מתקרבים אל ג'ון וסאנסה ומסיימים בקלוז אפ של ג'ון לקולות הלורדים הקוראים לו 'המלך בצפון!' מיד לאחר מכן סאנסה זוכה לקלוז-אפ גם כן, היא מביטה בלורד בייליש מחייכת שהצפון מאוחד מאחוריהם. אך little finger נראה לא מרוצה כלל. השוט חוזר אל סאנסה עכשיו דואגת- האם היא רכשה אויב?

בדורן, סצינה המורכבת מחמש נשים. אולנה טיירל בשחורים של אבל, מראה לנו שכבר כל שבעת הממלכות יודעות מה קרה במעלה המלך, וארבעת נחשות החול שהשתלטו על דורן. הברית הנכרתת כאן ממשיכה עם הפמיניזם, אפילו המגשר הוא סריס. ואריז, עכביש בשליחות הדרקון, מגיע לטוות קורים.

בנהרן אנחנו זוכים לעוד פרידה מתוקה. לורד פריי הממשיך לנסות לרכב על גלי הצלחתו עם החתונה האדומה זוכה לביקור מפתיע במיוחד. אריה כבר מזמן לא בברבוס, היא עכשיו בווסטרוז ויש לה רשימה עם שמות של חשבונות לא סגורים, יכולות הסוואה חדשות וחרב חדה. אריה מצטטת את משפט הנקמה המופלא של איניגו מונטויה מדגישה את שמה ומוחקת עוד שם מהרשימה. יודעים מי עוד נמצאת ברשימה? זוכרים איזו דמות גלמה השחקנית במחזה שבסוף אריה חסה על חייה? זה המהלך שאליו היא התכוננה במשך כל הסדרה, סגירת החשבונות עם סרסיי.

משחקי הכס היא סדרה שאוהבת לתת רמזים עדינים ולשחק איתם ועם הצופים שלה. סצינת ההמלכה של סרסיי מתרחשת בלילה. דרך החלון של האולם אפשר לראות את שמי הלילה, האולם עצמו חשוך כולו, סרסיי לובשת שמלה שחורה צמודה הנראת כמו חליפת קרב, הכתר שלה קוצני ונעדר כל חן. אך בתוך כל הלילה הזה, כשהיא מביטה בקלוז אפ שלה אל ג'יימי בהבעה חתומה, ברקע מאחוריה דולקת להבת נר. השוט הזה חוזר פעמיים וסצינת ההמלכה שלה מסתיימת בתנועה איטית לאחור שסרסיי על כס הברזל.

השוט הבא הוא באור השמש, דגל משחק בקרניים. זה הדגל של גרייג'וי ותיאון מביט בו מסיפונה של ספינה בים. חרטום של ספינה כחולה המעוטר בדרקון מוזהב חוצה את הפריים, המצלמה ממשיכה לסגת לאחור אט אט ומגלה לנו, על רקע זריחה מרהיבה, צי ספינות הנושאות את הדגלים של בית טארגיריאן, דורן וג'יירג'וי יחד עם הברכה של בית טיירל. הדותרקים עם סוסיהם על הספינות, תולע-אפור מפקדם של הבלתי טמאים גם כן, בשמיים מתעופפים שלושת הדרקונים, ועל הסיפון כל הגלקטיקוס: דנירז, טיריון אשר הושבע כימין המלכה בסצינה מרגשת, ואריז ומיסנדיי. הנר שדלק באפלולית של המלכת סרסיי לא קטן, הוא פשוט רחוק. הצי של דנירז צובע עד האופק ואנחנו נפרדים מהעונה העשירית עם תחושות חיוביות וריקנות קלה, כי שבוע הבא אין פרק. נשארו רק עוד עשרה חודשים. מה נעשה עכשיו?

השולחן כפי שהוא מסודר כעת מציג את הסבלנות שיש לסדרה. העונה הזו זכתה לקצת קרירות עקב הירידה בקצב, הרבה פרקים נראו לכמות גדולה של צופים כאיטיים וחסרי דרמה. אבל העונה הזו דאגה לאפיוניים קריטיים של דמויות המפתח- החזרה לחיים של ג'ון סנואו והאיחוד עם סאנסה שהוליד את הניצחון וכיבוש וינטרפל והצפון מידי רמזי בולטון. האימונים הקשים של אריה עד הבריחה וישום יכולותיה החדשות. עליית כוחה של הדת והדרור העליון בראשה עד המפלה המעשנת. המסעות של בראן ברכישת כוחות הראיה שלו ושליטה בכוחות הקסם. נפילתה ועלייתה של דנירז לעמדת הכח האולטימטיבית, ירידת הקרן של בית לאינסטר מול הדת ובית טיירל.

בראיה כללית העונה הזו היתה עונה משובחת. הסיפור כבר מתנקז אל המלחמה האחרונה, הקרב האחרון ולכן יש קידום עלילתי מהיר וסגירת קצוות. אנחנו לא נמצאים בעונה השניה והשלישית עם אורך הנשימה שאפשר לתת למישהו לטייל במשך חמישה או שישה פרקים על סוס, עכשיו אנחנו במירוץ חימוש שהסתיים בצורה אפית עמוסת CGI בשוט האחרון.

אי אפשר לשכוח גם את הסצינות המרהיבות שהעונה הזו העניקה לאנושות- החזרת ג'ון סנואו על ידי אל האור ומליסנדרה, רמזי מחסל את אביו וכלתו יחד עם בנם שנולד זה עתה, דנירז שורפת את המנהיגים הדותרקים בכוחות עצמה ורוכבת על הדרקון, סר גרגור 'הכלב' קלאגן חוזר למשחק חזק מתמיד- (אני מהמר שהוא בדרך למעלה המלך לפגוש את אחיו "ההר" המגן של סרסיי, וגם אריה בדרך לשם, מעניין, הם כבר היו זוג טוב בעבר), שחרור המצור על מירין על ידי דנירז והדרקונים, קרב הממזרים.

אבל מעל לכל הסצינה הטובה והחזקה ביותר של העונה, של הסדרה עד כה, ובין הסצינות הטובות ביותר שראיתי מעודי: פרק חמש (הנקרא the Door) סצינת הבריחה של בראן ומירה ממאורת העורב בעל שלוש העיניים הזקן, והצלתם מידי אלפי מהלכים לבנים וסגני מלך הלילה, על ידי הענק העדין, הודור זצ"ל, שהחזיק את הדלת.

סצינה המתרחשת בעבר ובהווה במקביל ומצליחה לעשות inception סטייל ימי הביניים בצורה מצמררת. צפיתי בה חמש פעמים ברציפות ולטעמי היא זוכה בפרס הבימוי, המשחק, העריכה, הסאונד, המוזיקה, ובעיקר בעיקר התסריט. איזו דמות מדהימה היתה הודור, דרך הסצינה הבנו כי הענק לכוד במעגל זמן אינסופי בו הוא ואנחנו חווים את המוות שלו ואת היצירה שלו בו זמנית וקבלנו מדרש שם מצמרר.

בקולנוע ובטלויזיה אוהבים את המשחק עם הזמן, זהו המקום היחידי שאפשר לעבוד עם זמן בצורה לא ליניארית, והתוצאה היתה פשוט מהממת, מאלפת, גאונית ובעיקר מראה איך הסדרה הזו יודעת בדיוק איך קהל מגיב, איך קהל מתאהב ובאילו בדמויות. ואיך להשאיר אותנו עבדים נאמנים לכת הזו שנקראת 'משחקי הכס' פעם אחר פעם.

כעת אנחנו עם הפנים למלחמה האמיתית. הדרקונים של דנירז יבחנו באמת מול הצבא המת של מלך הלילה ואין דרך לברוח מההבנה הזו. הסדרה הולכת לקרב על גורל האנושות. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא האם לצמד הכותבים ומנהלי הסדרה: דיוויד ביינהוף וד.ב. וויס יהיה את היושרה לסגור את הסדרה הזו כפי שמגיע לה באמת, או שמסחטת הכסף של אולפני HBO תמרח אותנו עוד ועוד על גבי עונות שרק ידחו את הקץ, אבל יכניסו עוד כסף.

איך שזה נראה עכשיו, לפי הקצב, הנרטיב והכוחות שנמצאים על השולחן העונה הבאה צריכה להיות האחרונה. עברנו כבר 6 שנים עם הסדרה הזו שהחלה ב – 2011. התבגרנו איתה ועם הדמויות שלה, חווינו שברונות לב לצד רגעי אושר מספקים, למדנו איך נראת הפקה טלוויזיונית ברמה הכי גבוהה שיש ליכולות האנושיות (הפקה, כתיבה, בימוי, עריכה משחק מוזיקה) וליכולות הטכנולוגיות (CGI ופיזור הפרקים תוך 24 שעות לכל העולם) להציע. הסדרה איפה שהיא עכשיו זכתה למעמד שמכתיר אותה כאחת מסדרות הטלוויזיה הגדולות עד כה, המבחן האמיתי שלה יהיה באיך היא סוגרת את עצמה. בהצלחה.

קרב הממזרים- פרק 9 עונה 6 'משחקי הכס'

הביקורת פורסמה במקור באתר: Multiverse

אם הגעתם עד לכאן, אתם כבר מכירים את זה. פרק 9 מנקז לתוכו את הקונפליקט הדרמטי של כל עונה. פרקי 9 עד כה ידועים בעיקר במניין הרוגים גבוה, הפקות מושקעות ושינוים דרמטיים במאזני הכח, השליטה, האלימות והפנטזיה של הסדרה: החל מהכחדת הדור הבוגר של משפחת סטארק על צבאם בעונה השלישית. הקרב על החומה בו הדף משמר הלילה בראשות ג'ון סנו את הפראיים ויצא לכרות עימם ברית שלום בסופו בעונה הרביעית, והגדול מכולם עד כה, הקרב המרהיב בהארד-הום בעונה החמישית.

אז באו וויס וביינוף ופשוט התעלו על עצמם פעם נוספת עם שני קתרזיסים שהעבירו גלי חמימות שלא נראו במחזותינו מאז האיחוד הכל כך מרגש בין ג'ון סנואו וסאנסה.

- ספויילרים לפרק 9 של העונה השישית מתחילים מכאן -

הפרק הזה מציג בברור את אופי הכתיבה היחודי, תסריט שמתכתב עם הפאתוס שלו עצמו. שווי הפרק עצמו, לפי הפרסומים ברשת עומד על כ- 20 מיליון (!!!) דולר- דמיינו כמה סרטים ישראלים באורך מלא אפשר להפיק בסכום הזה- לכן כל מילה שנאמרת בו שווה המון כסף. 

כשדנירז אומרת לאדונים אשר באו לכבוש אותה 'my reign is just begun' היא יודעת על מה היא מדברת. בסצינת CGI מרהיבה, רוכבת אם הדרקונים ומראה לנו הצופים לאן המשחק הזה הולך, כמה כוח נמצא עכשיו בצד הזה של העולם. אם זה לא מספיק, דאריו נהאריס והרוכבים הדותרקים עורפים את ראשי בני ההרפיה ובשוט אחד מחסלים את האיום הזה.

הסדרה שורפת בלהבות ספינה אחת כתצוגת תכלית, וטריון ביחד עם תולע-אפור מכניעים את האדונים, משחררים את לוחמיהם ומשתלטים על צי הספינות. 

הדובדבן שבקצפת בחלק הזה של הפרק הוא הגעתם של ילידי הברזל, תיאון ויארה גרייג'וי לשאת ולתת עם דנירז. פה הסדרה מאמצת את הפן הפמיניסטי החזק מאד של העונות האחרונות בעליית הכח הנשי. הדמויות הגבריות הנמצאות בעמדות הכח סביב דנירז הם גברים פגומים: תולע אפור מפקדם של הבלתי טמאים ולורד ואריז רב המרגלים סריסים. טיריון לאניסטר האסטרטג הטוב בכל שבעת הממלכות הוא גמד מצולק. לצד דנירז הבלתי נשרפת, אם הדרוקונים ומיסנדיי אשר דוברת אינספור שפות- המושלמות מבחינה פיזית.

האנלוגיה עוברת גם אל האחים גרייג'וי שבאו זה מקרוב - יארה לוחמת חזקה ואמיצה ותיאון מסורס הקם משבר טראומטי גדול.

יארה מבקשת את עזרתה של דנירז לכבוש את איי הברזל מידי דודה תמורת הספינות שברשותה והספינות שהן יכבשו יחד, ספינות אשר יאפשרו לעבור את הים עם צבא הבלתי טמאים והפרשים הדותרקים שלה. כפי שדנירז הצהירה, השלטון שלה רק החל, אנחנו מפליגים לווסטרוז. סוף סוף, חשוב להוסיף.

בצפון אנחנו מגיעים ל-showdown האמיתי. 'קרב הממזרים'. אחרי השוואת פינים והזמנה לדו-קרב, סאנסה שוב משתמשת בשפה היחודית של הסדרה ופשוט אומרת לנו מה הולך לקרות.

כמה הילדה הזו גדלה. בערך מהעונה השניה לא הצלחתי להבין שום דבר שהיא עושה, כלום. ילדה שהכל קורה לה, כל כך פאסיבית פשוט בלעה כל דבר שהסדרה וסרסיי, וג'ופרי, ומרג'רי ובייליש ורמזי, הכניסו לה. אבל עכשיו אנחנו כבר בעונה השישית, תכף הכל נגמר וצריך להראות איך הזמן והעונות בווסטרוז משנים אותך.

בקרירות צפונית וסבלנות, סנסה כבר יודעת מה שאנחנו עוד צריכים לשרוד קרב אדירים בשביל להתענג עליו: "אתה תמות מחר, רמזי. תשן טוב" ויציאה דרמטית ברכיבה. שוב פעם, הסדרה כותבת את עצמה לפנינו רק כדי שנחזור בסוף הפרק ונאמר "איזה גברת הסאנסה הזו, כל מילה שלה בסלע".

גם עצתה של סאנסה היא כתיבה אפיונית טובה שמראה כמה ג'ון הוא סטארק אמיתי כמו אביו וכל אחיו, כל פעם שאומרים להם לא לעשות את הדבר האצילי, לעשות את הדבר החכם, המהלך המלחמתי האלים ולא המכובד הם פשוט לא מקשיבים. "אל תעשה מה שהוא מצפה ממך" הכותבים פונים אל הצופים ושואלים אותנו מה אתם רוצים שיקרה. ואנחנו עונים, אנחנו רוצים שג'ון ינצח, שפעם אחת נזכה פה בחיים האלה לקצת נחת מהסדרה הזו שבאה פעם בשנה והורסת לנו את החיים לעשרה שבועות ומחסלת דמויות שאנחנו מושקעים בהן בלי למצמץ.

הסדרה הולכת עוד קצת נגדנו שג'ון מבקש ממליסנדרה לא להחזיר אותו לחיים. "זה לא אני זה הוא" היא אומרת בברור. ג'ון סנו מתחיל את הסצינה מול מליסנדה מואר על ידי האש הבוערת מצד ימין, וחצי השני של פניו בעלטה. לאחר שהיא מסבירה לו שהכל זה רצון אל האור שאין עוד מלבדו, מספקת הסדרה את הרמזים הכה אהובים עליה, וכעת פניו של ג'ון מוארות במלואן שהוא מביט בחצי פרופיל אל האש הבוערת, כן ג'ון שלנו אל האור אוהב אותך.

סצינת הקרב, צולמה במשך שלושה שבועות כך עולה מהתחקיר ומציגה בריאליזם לא מתפשר את האלימות הברוטלית של לחימה בתקופת ימי הביניים- לא שהיום זה מחזה יותר חביב, כן.

רמזי משחרר את ריקון רק בכדי לאפס עליו את הקשת, תוך כדי שג'ון דוהר במהרה בשביל להציל אותו. בעריכה מקבילה בין ריקון (הסטארק הכי חסר ערך מבחינת הסדרה עד כה) המדדה, ג'ון הדוהר להצילו ורמזי היורה חצים בסבלנות-  סצינה מהווה הכנה למה שהולך לקרות בקרב עצמו וערוכה בצורה נהדרת היצ'קוק היה גאה.

לאחר שרמזי מחסל את ריקון בחץ, מסתערים פרשיו של רמזי לכוונו של ג'ון כאשר אנשיו רק מתחילים את ההסתערות.

עכשיו אנחנו יושבים על קצה הכסא. הכל נראה אבוד. ג'ון שולף את חרבו האגדתית ובשוט מרהיב מהגב עומד מול צבאו של רמזי המסתער-  תודה רבה לפביאן ווגנר על איכויות צילום קולנועיות במדיום הטלוויזיוני שלא היו מביישות שום סרט באורך מלא.

אנשיו הפראיים של ג'ון מגיעים בדיוק בזמן, ומראים לנו איך קרב ימי ביניים נשמע, מרגיש ומריח. אלימות, דם, איברים מרוטשים, מעיים שפוכים וגופות על גבי גופות מתבוססות בדם ובוץ.

באמצע מצטרפת הסדרה לאופנה השלטת היום בקולנוע ההוליוודי מאז יציאתם של 'בירדמן' ואחריו 'האיש שנולד מחדש' של אינאיריטו, ומוציאה תחת ידיו של הבמאי מיגל ספוצ'יק, שני וואן-שוטים מרהיבים של הלחימה של ג'ון בתוך בליל אלימות, חרבות סוסים וחצים הנופלים משמיים, כאשר צבאו של רמזי מיירט את הפראיים ואת הצבא שלו עצמו.

אין מה לומר, הסגנון הזה מוכיח את עצמו כל פעם מחדש ומעניק איכות קולנועית משוגעת המצריכה תיאום מושלם בין הצילום, הבימוי והמשחק תוך כדי הפעלת הפקת ענק של ניצבים, ואינספור השלמות בפוסט ואפטר. ועדיין, ספטקל מרהיב מאין כמותו.

סצינת הכיתור והרמיסה של ג'ון סנו על ידי הצבא שלו עצמו מציגה את אחד הרגעים שגרמו בוודאי להרבה צופים לחשוב שהנה, אולי ג'ון סנו ימחץ על ידי הפראיים הלא מאומנים ולא מתואמים. אך הוא מצליח להיחלץ ולטפס מעלה, מחוץ בין אנשיו מכותר על ידי הצבא של רמזי, הכל אבוד.
ואז בדיוק ברגע הנכון, יחד עם הפסקול המאלף של ראמין ג'אוודי, שוט אחד של תקווה: דגלם של בית ארין, הבית אשר עבר השתלטות עוינת על ידי פיטר בייליש- little finger בכבודו ובעצמו. הוא זוכה לטו-שוט לצד סאנסה, אשר זוכה בעצמה לקלוז-אפ לבדה מגניבה חיוך. נצחון.

אחרי שהם פורצים את חומות וינטרפל, ג'ון סנו מח'לע את רמזי ומעניק לו  בשמנו 21 אגרופים לפנים. אך הכבוד לחיסולו שמור לסאנסה המשסע ברמזי הכלוא את כלביו.
גם כאן הסדרה עונה לעצמה: האיבר שהכלבים בוחרים לאכול קודם הוא הלשון, נשיקה כזו טרם נראתה בסדרה. אך לדמות כמו רמזי בולטון  לא הגיע מוות גרפי ומחריד פחות. את האלימות שלו הוא העביר לסאנסה ולנו הצופים, אשר כמוה לא יכלנו להוריד את העיניים מהמסך, צמאים לראות איך כלבים אוכלים בן אנוש קשור לכיסא, כל הכבוד למשחקי הכס.

זה פרק קצת מוזר. קבלנו בדיוק מה שרצינו. דנירז יודעת לרכוב על דרקונים  ויש לה את הספינות. הדגל עטוי הזאב האפור מקשט את קירות וינטרפל, ג'ון סנו חי, סאנסה חיה, רמזי מת. הרבה זמן לא קבלנו כל כך הרבה נחת מפרק אחד של 'משחקי הכס', הרבה זמן לא ראינו את החבר'ה שאנחנו מעודדים, אלה שמציגים ערכים של כבוד חברות ותקווה מנצחים.
מצד שני אולי אסור לסדרה במעמד כזה להמשיך למכור לנו את השקר ההוליוודי הזה שהטוב מנצח בסוף. אולי אל האור שם אותה על המסך שלנו במטרה להראות לנו איך העולם הזה מתנהל באמת, בעזרת אלימות ברוטלית, אינטרסים ומאבקי כח של מספר משפחות המנצלות את האדם הקטן במלחמות חסרות התועלת שלהם על השליטה.

בפרק הבא, והאחרון לעונה, נגלה איזה מחיר תאלץ לשלם סאנסה על עזרתו של בייליש. ונחזה פעם נוספת בסידור שולחן המלחמה, רגעים לפני סוף המשחק אשר מביא עימו את המלחמה האמיתית- המלחמה בין המתים לחיים. בין האש לקרח.